פלוסיות
היוש בנות.
המון זמן לא כתבתי לכן, אך לאחרונה כל מיני דברים שעברתי גרמו לי להזכר עד כמה חשובה השליחות הזו להזכיר לכן כמה אתן מהממות ולא משנה באיזה משקל או באיזו מידה.
והיום באתי לספר לכן שגיליתי, כן ממש כך, גיליתי שיש לי איבר בגוף שנקרא רגליים. ועד היום, פרט לחוף הים פשוט הסתרתי אותם תחת חצאיות ארוכות או מכנסיים ארוכים. מכנסיים קצרים היו בגדר טאבו בארון שלי. לא משנה כמה חם בחוץ.
ואז פתאום, ממש במקרה, כך הכל השתנה.
קופצת לקניון לקנות ג'ינס
הכל החל כאשר ירדתי מידה בג'ינס וקפצתי ל-"אמריקן איגל" לרכוש חדש.
כאשר בקשתי מהמוכרת ג'ינס, היא ענתה לי- "קצר, נכון?"
ואילו אני השתהיתי לרגע ובמקום להשיב-"לא", יצא לי מהפה-"כן". כאילו פתאום אזרתי אומץ לנסות, לאחר שכל חיי הבוגרים לא לבשתי ג'ינס קצר.
בעודי מודדת, הרגשתי מצד אחד חופש שלא הרגשתי הרבה זמן. ויחד עם זאת, קצת תחושה שלובשת תחתונים…חשופה מדי.
החלטתי להעלות לקבוצת הפייסבוק "אופנה מלאה ישראל" וב- תמונה מתא המדידה ולשאול לחוות דעתן של חברות הקבוצה.
ההפתעה היתה היסטרית, כמות החיזוקים שקבלתי לרכוש את הג'ינס הקצר היתה מטורפת. בכל זאת לא קניתי, אך יום למחרת טיפת האומץ חזרה ונסעתי לרכוש ג'ינס קצר, אך לא קצר מדי:
עוברים שבועיים…ואני מכורה!
לאחר כשבועיים אני "מכורה". מבינה פתאום עד כמה זה חם ודביק ללכת עם ג'ינס ארוך בשיא החום במקום ליהנות מרגליים משוחררות. בלי לחשוב פעמיים, מחליטה שאת הג'ינסים הקצרים יותר, שהם גם ממש מדליקים וסקסיים בעיניי אני חייבת לרכוש. טסה שוב ל-"אמריקן איגל" ורוכשת אותם!
אני רוצה רגע שתבינו עד כמה הבשורה רועשת ומרגשת.
מי שעוקבת אחריי, יודעת כמה זמן לקח לי עד שהסכמתי ללכת עם בגד ים. הרגליים שלי לבנבנות, שמנות, ורידים ושאר מיני "תופינים". ולקח לי זמן לחיות בתעופה עצמית משחררת (ראי במדריך לתעופה עצמית).
לא היתה מאושרת ממני, תחושה עילאית של שחרור.
והדובדבן שבקצפת היה כמות המחמאות שקבלתי ללא הפסקה.
הגיע זמן "משרד"
אז אחרי שהתאהבתי בקצר והלכתי כמעט לכל מקום עם ג'ינסים קצרים, החלטתי להעמיד את עצמי למבחן ה-"משרד".
רתמה בדיוק הוציאה דרופ חדש ל מכנסיים קצרים מחוייטים. כאלו שתמיד פינטזתי עליהם אבל…הרגליים.
הזמנתי מיד ושוב מיליון מחמאות גם במשרד.
זה כנראה אומר שמשהו שאני עושה בסדר. זה כנראה אומר, שלפעמים אנו שופטות את הגוף שלנו יותר מדי בחומרה.
וזה המסר שלי אליכן הפעם. לכל אחת יש את השדים שלה. הזרועות, הבטן, הרגליים, הישבן…זה בכלל לא משנה.
מה שמשנה זה שלפעמים טיפת אומץ אחת, יכולה לשנות עבורכן את כל הפרספקטיבה ובסופו של דבר רק לאהוב את עצמכן במקסימום, על כל רמ"ח אבריכן.
אני מזמינה אתכן לכתוב לי בתגובות אם גם חוויתן דבר דומה עם הרגליים או כל איבר אחר והאם הפוסט שלי שינה ולו במעט את מה שאתן חושבות.
אוהבת מלא,
ניצן
להצטרפות למועדון הפלוסיות לחצי כאן
עקבי אחריי גם באינסטגרם, לחצי כאן
