לי זוהר היא זמרת ודוגמנית פלאס סייז בת 22 וכל כולה העצמה נשית. כאשר קראתי בפעם הראשונה פוסט של לי, התמלאתי השראה. נכון, קיימות נשים רבות, הפועלות בתחום הפלאס סייז, אולם לי היתה מיוחדת במינה. כתבתי לה מיד, "התחברנו" בפייסבוק ומאז נוצר קשר מופלא. אמרתי ללי לא אחת, כי היא מיוחדת. צנועה, תמיד מגיבה לאחרים וניכר כי היא מעריכה את האהבה שהיא מקבלת. ראשית, סיפור החיים שלה, אשר במלוא אומץ חשפה אותו בתקשורת ונלחמה בכנסת עבור נשים רבות. שנית, התברר לי כי היא זמרת בחסד וכבר פעילה בתחום. כמו כן, ראיתי אותה נבנית כאקטיביסטית בתחום הפלאס סייז, מדגמנת על המסלול ומגשימה חלומות בזה אחר זה.
קבלו את לי זוהר:
איך הכל התחיל ?
כילדה, את זמני הפנוי העברתי בלהופיע מול כל מי שרוצה לשמוע אותי שרה. בזמן שכולם היו עסוקים מדי, הייתי מסדרת את כל בובות החרסינה והנוי של אמא שלי כקהל ומופיע מולן. כשהייתי מתעייפת מלשיר, המצלמה הייתה מתפקדת במקום המיקרופון. אפשר להגיד שגיליתי את הסלפי לפני שהמציאו אותו בכלל. תמיד ידעתי בדיוק מה אני רוצה להיות ובאיזה דרך אני רוצה לבחור. גיליתי מאד מהר שאני פוטוגנית, תאטרלית וחוצפנית – אלה כבר שלושה כלים יקרים מפז שצריך בעולם אליו שאפתי להגיע.
כשמלאו לי 19 והמלהקת של הישראליות (סדרה של קשת) צלצלה וביקשה ממני לשלוח אודישן, ידעתי שהגיע הרגע! האמנתי מהשנייה הראשונה של השיחה שזוהי שריקת הפתיחה שלי. גם הטלפון מהמפיקה של בלייזר לא הפתיע אותי, אמנם לא חשבתי שבאמת יתנו לשמנה כמוני לסגור את לוח השנה המפורסם, אבל זה קרה. מאז הכל היסטוריה. חתמתי בסוכנות הכי שווה, השגתי מנהל מסור, קהל שבוי, קמפיינים לחנויות מעצבים יוקרתיות ואפילו הספקתי לצעוד בשבוע האופנה אבל כמובן שזוהי רק ההתחלה ויש עוד המון עבודה.
מהו סגנון הלבוש האהוב עלייך?
אני מאד אוהבת שמלות שמדגישות את קו המותן. בארון שלי תמצאי הרבה מחשופים. אני חסרת בושה אבל בטעם טוב. תמצאי גם הרבה לבוש שחור בגלל שאני לבנה מאד וזה מחמיא לי. אבל אדום וכחול גם אהובים עליי במיוחד. לא תראי אותי לובשת ג'ינסים, אני משאירה אותם לגברים. בדרך כלל אני צועדת על עקבים עם שמלה ואודם אדום. אני מודה על היותי אישה כי אני מאד להתגנדר.
דבר מה שלא יודעים עלייך:
אני אוהבת מאד את הלילה, רוב הרעיונות הטובים, השירים, הפוסטים והמיילים נכתבים בשעות המאוחרות. השקט שבו מעורר אותי ואת היצירתיות שבי.
איך את מפנקת את עצמך?
פינוק זה חברים. להזמין טייק אווי, לצחוק ולדבר עד השעות המאוחרות של הלילה עם בקבוק יין. יש לנו קבוצה בוואטספ "החבורה" היא מורכבת מאנשים שאת כולם הכרתי בתקופה הלא פשוטה שעברתי עם התוקף ששוחרר והמלחמה בחוק. חברים שלי הם אנשים מוכשרים ואינטליגנטים. אחת לחודש אנחנו נפגשים בדירה בתל אביב ונהנים מהיחד. אני מרגישה אהובה כשאני איתם ומרשה לעצמי להתפנק עליהם.
אישה שהיוותה/ מהווה עבורך השראה ומדוע?
אני עוקבת אדוקה של retema בסטורי, כמו כל הפאשניסטות אני מניחה. הכרתי אותה לפני שנה בערך כקליינטית ובהמשך גם צעדתי בתצוגה שלה בשבוע האופנה בתל אביב. היא עושה לי את זה.
אישה שמקימה עסק עם שפה כל כך ייחודית ומקדישה אותו לקהל של נשים עסיסיות עוד לפני שהוא הופך לביג פאקינג מיינסטרים היא אישה אמיצה. מעבר לזה שהיא גאון שיווקי היא גם בן אדם מדהים ואותנטי.
וזהו, סיימתי ליירר, חמסה עליה ועל כולנו.
מה היית רוצה לומר לנשים שלא אוהבות את הגוף שלהן?
כמעט בכל שיחה כל אישה בחיי אמרה לי "לפני עשר שנים היה לי גוף מושלם אבל באותה תקופה התביישתי בו". אני שואלת למה לחכות עשר שנים בשביל לאהוב את מי שאת עכשיו?
מאיזה פריט במלתחה שלך לעולם לא תפרדי?
גלגלתי את העיניים כבר חמש פעמים ולא מצאתי אחד כזה, אני לא בנויה לקשרים רציניים עם הבגדים שלי. אני מאד אוהבת לתרום ולחדש.
מהו החלום שלך?
החלום הוא להצליח במוזיקה, בדוגמנות ובמשחק. זה לגמרי יקרה אני מאמינה גדולה בעבודה קשה ובדרך שאני עושה.
מהי התכונה הכי בולטת שלך?
שאפתנות, לגמרי! במקום לקחת שקל מכל אדם שזלזל בי בדרך, בחרתי לקחת עוד ועוד אמונה ושאפתנות לתיק הגב שלי. היום אני ביתרון עצום בזכות אלה שזלזלו בי, אז תודה!
מהי משמעות בודי פוזיטיב בעינייך?
כשאני מתעוררת בבוקר עוד לפני שהספקתי להתאפר, לצחצח שיניים וללבוש גזרה מחמיאה, אני מסתכלת על הגוף העירום שלי במראה. הוא לא מושלם, יש שיגידו שהחזה שלי גדול מדי או שהירכיים שלי עבות מדי ביחס למותן הצרה, תאמיני לי כדוגמנית וכנערה שמנה שמעתי הכל. אבל את יודעת, אני בוחרת לראות דווקא בחורה יפה, עם צורה יפה וקימורים ייחודיים. זה הגוף שלי, אין משהו אחר! אם אני לא אצליח לאהוב אותו ככה אני לא אצליח לאהוב אותו באמת אף פעם. הוא מדהים בעיני, הוא שלי ואני אוהבת אותו. הלוואי שכולן יאהבו את עצמן.
ולסיכום- מסר שאת מעוניינת להעביר לכלל הנשים:
"אין הטיפה החוצבת בסלע מכח עצמתה אלא מכח התמדתה" – וינסטון צ'ירצ'יל.